כבר שבועות שאני רוצה לכתוב את זה אבל אומר לעצמי, אולי אני לוקח את זה קשה מידי?
אולי זה לא נוגע לכולם….?
ייתכן והדברים שתקראו קשים אך עדיף לדעת מאשר לטמון את הראש בחול
הדברים שאני כותב הם מהאימונים האישיים שלי עם ילדים ובני נוער.
לאחרונה אני חווה
ילדים ונערים אבודים
ילדים שמרגישים חסרי תוכן
ילדים שמרגישים חוסרי אונים
ילדים ונוער שמרגישים חסרי תועלת
וזה כבר לא רק בהיבט של, נו טוב זה תהליך
התבגרות וזה תיכף יעבור לה/לו
תהליך התבגרות לא תיכף עובר. ותהליך התבגרות
רק מעצים עוד יותר את השאלות הקיומיות.
וזה לא רק עניין רגעי שהציקו לו או לה
בבית הספר וזה לא “יעבור לו בערב. תן לו טאבלט..”
אם לא נותנים מענה רגשי לילדים התחושות
והשאלות הופכות להיות כדור שלג!
רק לפני כמה ימים ישב מולי נער שסיפר לי איך הוא
ניצל את העובדה שאחד מהוריו לא מתייחס אליו.
אותו נער הלך למרפסת ותכנן לסיים את
הדרך בחייו תוך שהוא בודק זוויות נכונות שיוכל
להיות בטוח שהוא ימות ולא יסיים נכה.
ורק הבוקר נתקלתי בסיפור אחר של ילד שאני לא
מכיר שלצערי כן ביצע את מחשבותיו וסיים את דרכו
בחיים האלו.
▪︎▪︎▪︎
שימו
הדברים כבר צפים מעל לשטח. ישנם הרבה גורמים
שקיים בניהם קשר סיבתי והשנה הזו היא קשה לכל
ילד וילדה!
אני כותב את הדברים כי אני שומע כלכלך הרבה
נערים ונערות ילדים וילדות בשיחות שאני עושה
בבתי ספר ובמרכז האימונים שלי.
הדאגות שלהם מוצדקות ואתם חייבים בהתייחסות
הטכנולוגיה מעניקה “בריחה מנטאלית ורגשית”.
זו פלטפורמה המהווה קרקע פורייה לריקנות ובריחה
היעדר מעורבות הורית גורם לילדים להיות טרף קל
דבר נוסף שחשוב שתדעו: כל ילד צריך מישהו שיקשיב לו. שיתמוך בו. שישמע אותו.
כל ילד צריך לשתף את אשר על ליבו.
הטכנולוגיה היא בריחה מהמציאות
אדם לעולם לא יכול “לברוח” מעצמו.
נוכח העליה במקרי ההתאבדות והמחשבות האובדניות של ילדים ובני נוער אני פונה אליכם אישית פנו את הזמן שלכם עבור הילדים שלכם.
תהיו שם בשבילם.
במהלך הכתיבה החלטתי למנוע מכם סיפורים נוספים ואני באמת לא רוצה להכביד על לבכם אבל אם הצלחתי להאיר את עינכם בכתיבה אז עשיתי את שלי.
להתנהגות ולמחשבות האלו ברוב המקרים אין “אמא ואבא” זה יכול לקרות ביום בהיר אחד – אם לא תדעו “לקרוא” את הילדים שלכם.
כל ילד וילדה או נער ונערה שישבו מולי בחצי שנה האחרונה- על אף אחד מהם לא הייתם מאמינים
זה נוגע לכל משפחה. ללא הבדל כזה או אחר.
מקווה שהגעתי לאוזניים קשובות
המטרה שלי אצלך שיהיו לי חברים. כי אין לי
“אני טוב בלהסתיר רגשות. בשנה האחרונה עשו עלי חרם. כל הכיתה. כיתה ז’. אני ניסיתי להתמודד עם זה לבד. שלושה חודשים לא סיפרתי לאף אחד.