כשאני עובד עם ילדים ובני נוער אני שם לב איך כמעט כל ילד או ילדה פוחדים מדחייה. בין אם זו דחייה חברתית או דחייה מהסביבה המשפחתית.
בסופו של עניין הפחד מריחוק כמעט תמיד מנהל לילד את החיים.
מהרגע שילד נולד הוא זקוק בעיקר לתשומת לב מצד ההורים. הוא יעשה הכל כדי לזכות בחיבה מצידם וכך כמובן לא ירגיש דחוי. ככל שתשומת הלב שהוא מקבל גבוהה יותר כך רמת הביטחון שלו והערך העצמי שלו גבוהים יותר והפחד מדחייה לא קיים.
הצורך בתשומת לב מההורים הולך ופוחת ככל שהילד מתקרב לתקופת הבגרות שלו. בתקופה זו קבוצת השווים (הסביבה החברתית) היא זו אשר תופסת את מקומם של ההורים במשבצת תשומת הלב, והפחד מריחוק עובר להיות מול קבוצת השווים עד כדי כך שלעיתים הנער או הנערה מפתחים ריצוי חברתי.
הנה לכם דוגמא לפחד מדחייה חברתית:
באחד מהאימונים של ילד בן שמונה הוא סיפר לי איך קנה סדרת ספרים לקריאה מתנה לחבריו בבית הספר וזאת כדי שהם ישתפו אותו במשחקים. באירוע הזה אפשר לראות לא רק איך הפחד מדחייה מנהל לילד את החיים (ולהורים שלו את הכיס…) כי אם גם אירוע מובהק של ריצוי חברתי.
אחת הסיבות העיקריות הגורמות לילד להרגיש דחוי מהסביבה הוא היעדר הערכה עצמית גבוהה.
ילדים ובני נוער המרגישים דחויים הם בדרך כלל ילדים בעלי הערכה עצמית נמוכה אשר גדלו בסביבה שיפוטית שלרוב דאגה לטפח את היבט ההצלחה על חשבון הרגש.
אחד התהליכים המשמעותיים המתרחשים באימון אישי הוא חיזוק המשאבים הפנימיים של הילד. משאבים הם הנכס הפנימי הקיים אצל כל ילד או ילדה וכל נער או נערה .
באימון אישי (קואצ’ינג) הנער המתבגר לומד יחד עם המאמן למצוא את המשאבים הפנימיים שלו ולהשתמש בהם.
ככל שהמתאמן מודע למשאבים שלו וחווה באמצעותם הצלחות כך תחושת הערכה העצמית שלו מתגברת, הביטחון העצמי שלו עולה והפחד מדחייה נעלם.
באימון ספורטקואצ’ינג קיים שילוב בין אימון מנטאלי ורגשי לאימון גופני והנכסים הפנימיים של הילד או המתבגר הופכים לתוצר לוואי בתהליך האימון.
הכל מתבסס על שינוי הגישה ומתמקד בהיבטים מוטיבציוניים, חשיבה אופטימית, למידה וגילוי על ידי ניסיון.
כיצד להגביר את תחושת הערכה העצמית אצל הילד או הילדה:
- הגבירו גישה האופטימית לחיים. גישה חיובית היא בסיס ליצירת הצלחות.
- חזקו התנהגות חיובית וחשיבה יצירתית אצל ילדכם.
- התמקדו בערכים כגון התמדה ונחישות כדי שאלו יהפכו ביום מן הימים לנכס פנימי אצל ילדיכם.
